“אני תקועה” – זו לא תמיד האמת המלאה
אחת האמירות הכי נפוצות שאני שומעת מעצמאיות היא : “אני תקועה, שום דבר לא זז אצלי”.
לפעמים זה באמת מגיע ממקום של חוסר עשייה, אבל לא מעט פעמים, כשאנחנו עוצרות ובודקות לעומק מה כן קורה בעסק, מתברר שמה שיש מתחת לפני השטח, הוא הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לנו.

יש לנו הרגל, שמאוד מאפיין נשים עצמאיות, לראות רק את מה שלא עובד.
אנחנו שוכחות שהיום היום שלנו מורכב לא רק מניהול העסק, אלא גם מהילדים, הבית, המשפחה, סידורים, נסיעות, הסעות.
בלי המיפוי הזה, הכל מרגיש כמו כאוס אחד גדול, ומשם מאוד קל להרגיש תקיעות, אפילו שבפועל, הפעילות כן קיימת ואולי צריך פשוט לדייק או לסדר אותה.

הצעד הראשון לשחרור התקיעות הזו שאנחנו מרגישות, הוא פשוט למפות :
מה אני עושה בפועל? מה אני לא עושה? איפה יש עשייה שצריך עוד לדייק אותה?
איפה יש לי חורים בפעולות, שלא מקדמות אותי?

עצמאות היא עוד “ישות” בחיים שלך, והיא דורשת מקום אצלך
כמו שאנחנו נשים, אמהות, בנות זוג, חברות, גם העסק הוא עוד ישות שנכנסת לחיים שלנו.
כשאנחנו לא נותנות לו מקום מוגדר, הוא מתערבב לנו בתוך הכל : כביסות “על הדרך”, הסעות לחוגים, מיילים באמצע סידורים, בישולים.
עצמאות היא לא לעבוד 24/7, אלא להבין איך היום שלך באמת נראה :
מה האילוצים, מה העוגנים ובתוך זה, איפה נמצאים גם זמני העבודה שלך ואיך הם מתנהלים.
כשיש לך לוח זמנים ברור, גם אם הוא לא מושלם, יהיה לך יותר שקט.
כשאין סדר, תחושת אי היעילות חוגגת, ומאותה תחושה וסוג של בלאגן, נולדת תחושת התקיעות.
זה לא שאין תנועה, פשוט אין לה מסגרת.

80% מנטלי, 20% טכני : הפסיכולוגיה של הביצוע
בגישה שלי, ההצלחה העסקית עובדת ביחס של 80/20 לטובת הפן המנטלי לעומת הטכני.
הטכניקה – איך לכתוב פוסט, איך לבנות עמוד נחיתה, איך לתמחר, היא חשובה מאוד, אין על זה ספק… אבל קל ללמוד אותה.
האתגר האמיתי נמצא לפני הביצוע, לפני הלחיצה על כפתור ה”פרסום”, לפני שאנחנו פותחות את הזום לוובינר הראשון שלנו, לפני שאנחנו מעזות לצאת עם סדנה חדשה.

אימון מנטלי במהותו הוא הפסיכולוגיה של הביצוע והוא מתמקד בלמה אנחנו לא מבצעות, למרות שאנחנו יודעות מה צריך לעשות.
לפעמים אלו הקולות שלוחשים לנו : “מי אני בכלל?, יש אלף כמוני, אם אני מעלה את המחיר – מי יבוא? “, לפעמים זו הפחד מהבושה – “מה יקרה אם אשקיע, אפרסם, אשווק, ובסוף יירשמו רק 3 אנשים?”.

הקולות האלו תמיד קיימים אצלנו, הם לא נעלמים – גם אחרי שנים של עצמאות.
ההבדל הוא שאנחנו לומדות לנהל איתם שיח אחר ובמקום לתת להם לנהל אותנו, אנחנו מנהלות אותם. זה בדיוק הכוונה כשמדברים על חוסן מנטלי.

למה לא ביטלתי את הסדנה שנרשמו אליה מעט משתתפות?
בפרק המשותף עם ליאת, סיפרתי על סדנת המשחק והמישחוק לעצמאיות, שעשיתי במשותף עם מור קנדי המופלאה.
על הנייר – הכל היה כל מה שצריך כדי שהאירוע יהיה sold out : שיתוף פעולה מעולה, קהילות קיימות עם קהל שקונה ממני, רעיון מגניב ושונה, קהל יעד מדויק.
בפועל – נרשמו מעט מאוד נשים ובסוף, למרות שהיינו אמורות להיות 6 נשים עצמאיות, היינו רק 5 כולל המארחות (מור ואני).

אחת המשתתפות אמרה לי : “אולי תבטלי?”, ואני בחרתי שלא, ואני רוצה להסביר למה.
לא התעלמתי מהמספרים, לא מכמות הנרשמות, לא מהרווחיות שלא התקיימה, לא מאי מימוש הפוטנציאל שהיה בפעילות.
עשיתי תיאום ציפיות אמיתי מראש : זו סדנה לקהל יעד חדש שאני מפתחת, פורמט חדש, מקום חדש והבנתי שזו למידה.
קיבלתי מראש החלטה מהו המינימום שבו אני עדיין מקיימת את הסדנה, ומהו הגבול בו אני עוצרת.
היתה סדנה מעולה, אינטימית, כייפית, עסקית.
אמנם לא רווחית, אבל אסטרטגית – היא היתה שווה זהב.
דרך ההתנסות הזו הבנתי שהסדנאות האלו יהיו מוצר קהילתי ולא מוצרים למטרות רווח.
זה שינוי מיינדסט, שמאפשר להמשיך לפעול בלי להרגיש שכל דבר שלא ממלא עד הסוף את החדר, הוא כשלון.

“אז מה הבעיה שיגיעו רק 3 אנשים לוובינר?”
הרבה עצמאיות מפחדות לצאת לדרך כי הן מדמיינות את התרחיש הזה : הן יעשו כל מה “שצריך”, ובסוף יירשמו “רק” 3 אנשים. אז הן נשארות במקום שלא קורה בו כלום.
זה נכון, יש משהו לא נעים בלעלות לזום ולגלות שיש מעט משתתפות, אבל השאלה האמיתי היא : מה יותר כואב בטווח הארוך? מבוכה רגעית מול 3 נשים, או עוד שנה של חוסר תנועה בעסק?
כשאנחנו מסכימות לראות את הוובינר הראשון, הסדנה הראשונה או המפגש הראשון, כ”מחיר למידה”, משהו נרגע בפנים.
לא כל אירוע חייב להיות שיא עסקי, וחלק מהאירועים הם אבני דרך חשובים, בדרך להבשלה ולדיוק, שלך ושל העסק שלך.

🩷

הצעד הכי קטן שאת יכולה לעשות עכשיו
אם יש דבר אחד שהייתי רוצה שתקחי מהפרק הזה ומהכתבה הזו, הוא השאלה :
מה הצעד הכי קטן שאוכל לעשות עכשיו, כדי להתקדם?
לא איך תעבדי על “התכנית השנתית הגדולה” ולא על “איך אני בונה עכשיו קורס דיגיטלי”, אלא ממש צעד אחד קטן.
תפתחי יומן ותנעצי תאריך לוובינר עוד חודשיים, תבחרי שעה אחת בה תשבי לכתוב פוסט אחד השבוע, תעלי תמונה לסטורי בלי פרטים.
ברגע שתבחרי צעד קטן ותעשי אותו, את כבר לא תקועה. יש תנועה, גם אם במלימטר והיא תשנה את כל החוויה הפנימית שלך ותגדיל את תחושת המסוגלות אצלך.

את בסדר ❣️
בסוף השיחה, ליאת שאלה אותי : “מה המשפט שאני ממליצה לכל עצמאית להגיד לעצמה בבוקר?”, והתשובה שלי היתה פשוטה : “הכל בסדר, את בסדר!”.
אנחנו כל כך טובות לבקר את עצמנו, על מה שלא הספקנו, על אי עמידה ביעדים, על כשלונות, על השוואות לאחרות.
כשתעצרי רגע ותגידי לעצמך בחמלה, שאת בסדר, אבל באמת, תוכלי לבחור פעולה אחת קטנה, שתצעיד אותך קדימה – וזו, כבר מהפכה מנטלית.

ומה מסר הסיום שלי אליך?
לא באנו לפה כדי לסבול. פתחנו עסק כי היה לנו חלום, פשן, רצון להגשים את עצמנו.
הדרך לא תמיד קלה, אבל היא יכולה להיות הרבה יותר נעימה, אם נהיה קצת יותר טובות לעצמנו, נבחר צעד קטן אחד כל פעם, ונזכור שהקולות בראש תמיד יהיו שם, ואנחנו אלה שבוחרות איך לענות להם.

אם את מרגישה שהכתבה הזו נגעה לך בנקודה כלשהי, מממליצה להקשיב לפרק המלא בפודקאסט “לכתוב, להשפיע, למכור” של ליאת עברי עיני.
בפרק אנחנו מדברות לעומק על חוסן מנטלי לעצמאיות, תקיעות, זימונים וצעד קטן אחד שיכול לשנות את כל היום שלך.

מצרפת פה את הקישור לפרק, האזנה נעימה :

ומצרפת קישורים לתוכן נוסף של ליאת עברי עיני :
פייסבוק אישי , פייסבוק עסקי , אתר