מה אם אפשרי שנתפקד כיחידים גם מבלי להמשיך להחזיק כל כך חזק את הטראומות של כולנו?
מה אם נסכים להיות במרחב שהוא באמת בטוח ולהרפות מעט (מבלי לאבד ערנות ושיקול דעת)?
מה אם נבין שאפשרי לחיות בגוף רגוע, בלי מחשבות טורדניות?
אנחנו יודעים לתפקד מתוך הישרדות, סבל, כאב ופחד,
אבל אפשר ללמוד לתפקד גם מתוך רוגע, נינוחות וקלילות,
מבלי לאבד את הערנות ושיקול הדעת, מבלי לתת לטראומות להיצרב עוד ועוד בתוך הגוף והמיינד.
אני ממש נמצאת בהוקרת תודה ליכולת שלי לארח במסגרת קהילת #אתצמאית, את אופק ברקוביץ הנפלאה,
לשיחה שהוקלטה במומנטום הכי הזוי אך מדויק שיש, אחרי אזעקה בכל רחבי הארץ ולצערנו גם נפילות ופצועים בעקבותיהן.
בגלל החשיבות של הנושא והידיעה הברורה לשתינו, שיש פה בסשן הזה משהו שיכול לעזור להרבה מאוד א.נשים,
החלטנו בכל זאת לעלות לזום ולא ויתרנו, כי זו הפעולה הנכונה שאנחנו רוצות לבחור בה, גם בזמן הזה.
אנחנו מזמינות אתכן ואתכם לשיח בסביבה בטוחה, שילמד אתכם קצת להרפות,
דרך הקשבה למילים שנכנסות ללב, לתודעה ולתת מודע,
ובתקווה שהן ימשיכו להדהד אצלכם פנימה לאורך התקופה הזו וביום יום.
רוצים / רוצות להמשיך לעקוב ולהכיר יותר את אופק?
מצרפת לינקים שימושיים :
כתבה מנצנצת ביותר, במגזין להיות עצמאית של ברושקה : “האומץ להיות”.
אה, כן… ואם הקשבתם עד סוף ההרצאה של אופק ומעניין אתכם מה המסר האישי ששלחתי בקבוצה,
בהקשר לאופק והמוטיבציה שלה להעביר לכם את ההרצאה הזו, אז מצרפת אותו גם פה :
מקווה שעזרנו, תשמרו על עצמכם, אופק ואורית ❤️
קרדיט לתמונה הראשית של הבלוג : Maayan Amzaallag.
