לזכרו של מתי בש (נכתב ע”י רוני גולדמן) :
בשנת 2014 חיברתי את הכתבה הזאת, אשר התפרסמה בבלוג שלי באתר איגוד הטניס, זאת לאחר שנפעמתי מהקיר הנפלא בחנות בש-גל, שהיה בסמוך לעמדת שיזור המחבטים שם, אשר עליו הוצגו עשרות מחבטים ישנים, ממש היסטוריה על הקיר.
את מתי היכרתי לפני כ-45 שנים, אז כשחקן נבחרת , ובהמשך כחבר ופעיל בסניורים, ואף כפרסומאי שלו לאורך תקופה. עד עצם היום הזה אני משחק במחבטי ה”פישר” (כיום “פסיפיק”) שלו.
זכות גדולה נפלה בחלקי ועבור מאות ואלפי אנשים בעולם הטניס ובעולמות הספורט האחרים להכיר את האיש המיוחד הזה, נעים הליכות, מסור, צנוע, פיו וליבו שווים, אדם ישר דרך. מקצוען בתחומו, חרוץ, נבון, שהקים עסק לתפארת -“בש-גל ספורט”.
איש של נתינה עצומה, מכל הלב, לטניס ולרבים אחרים.
בשיחותי עימו לאורך השנים, כשבאתי למשרדיו (דלת פתוחה לכולם), או בטניס- על המגרש, בתחרויות הסניורים, בהן השתתף (אהב את משחק הזוגות אהבה עזה) ואף זכה בהן בתארים ובזירות אחרות, התוודעתי מקרוב ליחס המכבד והכל כך אישי שהעניק לכל אדם שהיה עימו בקשר. תמיד היה לו זמן לכל אחד ואחד.
נזכרתי בכתבה, והצעתי לשולה, אלמנתו של מתי, שאפרסמה במועדון הטניס שלנו- מכבי צפון ת”א, כעוד מעשה קטן להנצחתו, שהחלה בתחרות הסניורים האחרונה בסוכות, שהמועדון קיים על שמו.
מאחר והתמונות של המחבטים על הקיר לא נשמרו באתר, שולה באדיבותה, שלחה לי תמונות, ויחד עם השאר-שנשמרו אצלי, הכנתי הכתבה המקורית מחדש ומימשתי את הבטחתי.
יהי זכרו ברוך!
✨
פשוט מוזיאון…
סמארטפון.איי-פד, I-GO .WAZE. פייסבוק. טוויטר….עידן הטכנולוגיה במרוץ מטורף. אי אפשר לעצור… הקוים במגרשי הטניס אמנם לא השתנו במשך כ-130 שנים, אך המחבטים-כן. ועוד איך: חומרים חדשים, ממתכת, גרפיט, עם פיברגלס, טיטניום, בורון, … בולמי זעזועים מתקדמים, גידים וחוטים טבעיים וגם סינטטיים רבי עוצמה, וכמובן עיצובים מרשימים בשלל צבעים.
הבה נעצור לרגע ונלך אל ההתחלה. אל המחבטים של פעם.
מחבטי העץ המלא, תחילתם כבר בתחילת המאה הקודמת: ה–Maxply של דנלופ, המחבטים של Slazenger ,ה-Wilson ועוד כמה. בודדים. היו מעט באותה תקופה…
מחבטים של חברות ותיקות שמהן נמצאות גם כיום בזירה, מי פחות ומי יותר.
בעבר, כשנכנסתם לחנות של “בש גל” ספורט, אי אפשר היה להתעלם מהקיר הגדול שממול, מעל מחלקת הגביעים והשיזור של איבור ז”ל (שוזר מיומן, מקצוען, איש מסביר פנים, וגם טניסאי איכותי!).כן. אתם ב“מוזיאון” ההיסטורי של מחבטי הטניס לדורותיהם!!.
בזמן כתיבת הכתבה (זה היה לפני מספר שנים), יום אחד פתאום הרמתי ראשי והבטתי בעודי אומר לעצמי: איך יכולתי לא לראות את היופי הזה עד כה, שהרי אני מבקר במקום כבר שנים ארוכות?
כנראה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן… (בדקתי ומצאתי כי כל שורת מחבטים על קיר זה מייצגת תקופה מאוחרת מקודמתה. האבולוציה של מחבטי הטניס במלוא הדרה!).
המראה לקח אותי באחת יותר מ 50 שנים לאחור. כילד בן 9, שהתחיל לשחק טניס, תחילה עם מחבט פשוט, לא זוכר הסוג. מיד אחר כך כשהתחלתי להתחרות באליפויות הילדים (עד גיל 10), עם מחבט ה MAXPLY DUNLOP שקיבלתי כמתנה מהורי.
צריך להבין, מחבט כזה אז היה ה”רולס-רויס” של המחבטים, עשוי מעץ מלא. התרגשות עצומה אחזה בי כל עת שאחזתי בו ועליתי עימו למגרש…עד היום שמורים אצלי 2 מחבטי הראשונים המוזכרים, בהם זה שידיתו קוצרה (הייתי אז, בגיל 9) והשני- עימו זכיתי באליפות הנוער.
מגדילים ראש, מפחיתים משקל…
עם מחבט העץ שלי המשכתי שנים ארוכות, גם אל הנבחרת הלאומית וסגל הדייויס הרחב. מסביב החלו כבר להופיע מחבטי המתכת המלאה (ואני עדיין, אז, נותרתי נאמן למחבט שלי). לאחר מכן המתכת החלולה (כמטרה להפחתת המשקל). השלב הבא היו מחבטי הגרפיט עם הפיברגלס המלא, ועד לטכנולגיה החדשה, כיום– מחבטי הגרפיט עם תערובות נוספות על בסיס גרפיט– חלולי הצינור- כאמור כדי להפחית עוד במשקל המחבט ולהגביר העוצמה והקלות במשחק.
והשינוי לא היה רק בחומרים הקלים יותר. בתחילת הדרך היו גם (וזו ממש נוסטלגיה) ידיות מחבט גדולות בלבד (בגודל 4 וחצי וארבע ו-8\5) וכשרצו להקטין הידית, שייפו אותה… לילדים קטנים גם קיצרו אתהמחבט ובכך גם הפחיתו משקלו (בהמשך כבר התחילו ליצור מחבטי ג’וניור מתאימים…).
כש“הראש הגדול” הגיע לשוק- התחילה המהפכה!! שטח פני מחבט של מחבטים אלו הוא 120-125 סמ”ר, טענו שנאבד שליטה על החבטה (מחיר העוצמה), אך רוב האנשים, הסתבר, חיפשו נוחות, קרי לפגוע בכדור, ולכן ה”ראש הגדול” הפך לנחלת רבים מהשחקנים החובבים בעיקר.
המקצוענים העדיפו את הראש הבינוני (כ- 90 סמ”ר ומעלה). כשאני נזכר שראש המחבט הקטן היה עם שטח של 70 ס”מ נשמע כיום כמעט בלתי נתפס…
ומה עם הגידים, החוטים?
בתחילה, במחבטי העץ, שזרו חוט גמיש. בנוסף, היה הגיד הטבעי. לצידם, עבור השחקנים החובבים, היה חוט הדייג (הניילון).
וכך, נוצר החוט הסינטטי המורכב מכמה חוטים שיוצרים חוט בעובי כ-1.4 מ”מ (רב שכבתיים, או קלועים). החוט הסינטטי חי יותר, הגידים הטבעיים (הרגישים לשינויי מזג אויר), פחות.
איך שמרו על מחבטי טניס בעבר?
בימים בהם רואים בכל תחרות שחקנים עם תיקי הטניס הגדולים, ובהם 6-7 מחבטים, השזורים מחדש לפני כל תחרות,(במהלך משחק, ורואים זאת בטלויזיה בתחרויות הסבבים המקצועיים, שחקן מחליף מחבט כמה פעמים, במהלך משחק,כשהוא חש שהמתיחה רפתה- בשל עוצמות החבטה), כדאי להזכיר להם כמה מאושרים הם צריכים להיות.
לפני כמה עשורים 2 מחבטים בתיק היו סימן היכר של טניסאי מקצוען. אולי בגלל זה ראינו הרבה פחות מקרים של ריסוק ברוטלי של מחבטים מתיסכול של שחקנים מביצועיהם בתחרות…
אמנם היו זריקות של מחבטים (ובמשטחי הכורכר שהיו כאן עד סוף שנות השבעים, אבל בדרך כלל לא אונה להם כל רע (למחבטים) בשל הנחיתה הרכה על המשטח הזה, וגם בגלל חוזקם.
נראה שהיום, בעידן המסחרי כל כך, מחבטים חדשים באים יותר בקלות, וכמו כן ישנה סלחנות כלפי “מרסקי מחבטים”.
בתקופת מחבטי העץ שמרו עליהם מכל משמר כי , קודם כל, מחבט טניס משובח (ובכלל) היה “אוצר”, ובעיקר כי הם היו רגישים יותר לחום וקור. מסגרת עץ וברגים החזיקו המחבט חזק (הוחזרו מיד אחרי כל משחק) זאת כדי שלא יקבל כיפופים ועיוותים עקב הקור או החום כמו גם עקב לחץ הגידים עצמם הרגישים לשינויי הטמפרטורה…
ואכן עד היום שמורים אצלי שני מחבטי הראשונים: הראשון, מפירמה לא ממותגת אז, והשני, כאמור ה MAXPLY , אותו מחבט בו זכיתי באליפויות הנערים והנוער ועליו אני מתבונן מדי פעם בערגה ובאהבה.
מעניין יהיה לנסות אותו במשחק (אני מתכנן מפגש מרתק בו יככבו מחבטי העץ המיתולוגיים…!) . במפגש כזה כמובן שהלבוש יהיה ALL WHITE . וימבלדוני….ונדאג שיהיה בו גם התות שדה בשמנת המפורסם…
לדשא, לצערי לא אוכל לדאוג….
ההיסטוריה של המחבטים של רוני גולדמן:
כמה מילים אישיות בשם המשפחה :
תודה רבה על המחווה המרגשת כל כך, באמת לא ברור מאליו הרצון שלך להמשיך ולהנציח את השם והגחלת של אבא ואנחנו מתרגשים ונרגשים שהכתבה תזכה למקום בו אפשר יהיה להיזכר בה תמיד. תודה לך ❤️
