בישיבת הצוות שהתקיימה לא מזמן בליידיס (בית הספר לנשים לפוקר ושחמט), נשאלתי :
“מה הפוקר הכניס לחיים שלי?”.
התשובה שלי היתה שהוא שיפר לי משמעותית את הזוגיות.
מעבר לתחביב המשותף ולזמן האיכות שאנחנו מבלים יחד בטורנירים ובמשחקים בבית,
יש משהו במשחק הזה, שמאפשר לי להסתכל על מערכות היחסים שלי בצורת התבוננות שונה וללמוד עליי ועליהן מתוכה.
חשבתי על השאלה הזו בימים האחרונים והבנתי כמה התשובה שלי יותר משמעותית ממה שעניתי, כי בעצם זה לא שהפוקר שיפר לי את הזוגיות, אלא אני השתניתי בצורת ההסתכלות שלי על הדברים ובדרך ההתמודדות שלי עם האתגרים שיש לי בדרך, הכוללים גם את מערכות היחסים שלי ואת הזוגיות בפרט.
בחרתי לכתוב הכי פתוח על הנקודה הזו – ואני מתחילה משאלה אחת שאני שואלת את עצמי, ואותך :
כשאת מקבלת תשובה שונה ממה שציפית, איך את מגיבה?
האם את מתעלמת, מחליקה וממשיכה כרגיל?
האם את מתעצבנת, עונה ומתלהמת?
האם אולי משהו בין לבין, מנסה לבדוק למה זו התשובה שקיבלת?
בתוך ההתבוננות שלי על מה מפריע לי, גיליתי שיש תגובה, שמוציאה אותי מהכלים ( Literally ) והתגובה הזו היא ה- “לא” האוטומטי.
כשאני מקבלת “לא” אוטומטי (כזה שלא עוצרים אפילו לחשוב עליו), הדבר הראשון שקורה לי הוא שאני מאבדת את זה והדבר השני שקורה לי הוא ש”אני שוברת את הכלים”. תארי לעצמך אותי עם עשן מהאזנים, פרצוף אדום ויורקת אש מהפה. זה מה שקורה לי כתגובה ל”לא” אוטומטי.
זה אומר שככל הנראה יקרה משהו אחד מתוך 2 דברים: או שאני אחתוך או שאני אחתוך. מה שאומר שהצד עומד מולי מבין ורואה שאין דרך חזרה.
שלא תביני לא נכון, אין לי בעיה לקבל תשובה שלילית, להיפך. אני ממש מבינה. אבל כשנותנים לי תשובה שלילית, בלי לתת לי הזדמנות למצוא פתרון או להבין מה הבעיה זו נקודה שמפריעה לי מאד.
מול הלקוחות שלי קל לי, כי ה”לא” מייצג משהו אחר בתהליך. יכול להיות שהדבר שדיברנו עליו באמת לא מתאים, אולי המומנטום לא נכון, אולי צריך למצוא פתרון אחר. תמיד יש שיח.
אבל בבית, אני מודה שקצת יותר קשה לי.
כשאני חושבת על הסיטואציה הזו, היא מאוד מזכירה לי מונח בפוקר שנקרא : “טילט” (Tilt).
“טילט” הוא מצב מנטלי / רגשי שמייצג איבוד שליטה ומשפיע על המשך ההתנהלות שלנו בהקשר לסיטואציה מסוימת שנוצרה סביב שולחן הפוקר.
כאשר אנחנו נמצאים במצב של “טילט”, ברוב המקרים נפסיד את רוב מה שיש לנו, כי דרך ההתנהלות שלנו תהיה שגויה, קבלת ההחלטות שלנו תושפע לרעה, יכולת הבנת הסיטואציה מנקודת המבט שלנו תרד ובעיקר נמצא את עצמנו במצב שאנחנו “רוצים להחזיר ליריב” על מה שהוא עשה.
כשאנחנו ב”טילט”, יכולת השליטה שלנו יורדת ואנחנו עוברים בצד שלנו טלטלה רגשית, כזו שמפריעה להמשך ההתנהלות שלנו.
כשאומרים לי בבית “לא” אוטומטי, זה המצב שאני רגילה להיכנס אליו. מתוך ההבנה הזו הבנתי כמה זה קשור לניהול העצמי שלי גם כשאני יושבת מסביב לשולחן הפוקר. התחלתי לחשוב על הפתרונות שאוכל ליישם גם בבית, באותו הקשר, גם אם הדוגמא שונה במהות.
אז איך אפשר לצאת ממצב של “טילט” בפוקר – ובהתאמה מה אפשר לעשות בהקשר של אותו מצב מנטלי רגשי שמלווה אותנו בתחומי חיים נוספים?
אצלי התייחסתי לזוגיות ולהורות, אבל זה קשור לכל תחום חיים שיש.
- זיהוי הסיטואציה –
כמו כמעט בכל דבר שקשור לרגשות שלנו, לפני הכל – חשוב שנזהה שאנחנו נמצאות במצב הזה.
אין באמת דרך להתחמק ממנו. אנחנו יודעות כשאנחנו כועסות, אנחנו יודעות כשאנחנו לא מאוזנות רגשית, אנחנו פשוט יודעות.
מה שכן, חשוב שנגיד לעצמנו שאנחנו כרגע נמצאות בתגובתיות יתר, שקשורה לסיטואציה שנמצאת לא בשליטתנו.
- הבנה שמדובר על מצב זמני ושיש לנו יכולת לשלוט עליו –
מצב מנטלי רעוע או מעורער הוא מצב זמני.
גם אם מדובר על סיטואציה שלא היתה בשליטתנו מסביב לשולחן הפוקר, ו לחלופין, קיבלנו תגובה לא רצויה מבן הזוג, הבוס או קולגה, חלק מהותי מהפתרון הוא בהתמודדות שלנו להמשך.
ההבנה שהמצב הרגשי הזה הוא זמני, תעזור לנו להוריד רגל מהגז, לעשות בדק בית ולשנות את מה שבשליטתנו כדי להמשיך.
- לקחת אוויר –
הפסקה יזומה או המשך השיחה בנושא המדובר אחרי כמה דקות, יורידו קצת את מפלס הדרמה ויאפשרו לנו להגיע מוכנים יותר להמשך.
- חישוב מסלול מחדש –
אנחנו כל כך רגילים לפעול על “אוטומט”.
בדוגמא שלי, התרגלתי ישר לשבור את הכלים ולא לאפשר בכלל שיח נוסף אחרי שאני מקבלת את ה”לא” האוטומטי.
חלק מעניין של שינויים בדפוסי ההתנהגות שלנו הם כאלו שמאפשרים לנו לעשות דברים אחרת ולראות איך הם משפיעים על הביצוע שלנו בשטח.
כשאני לא מגיבה בצורה אוטומטית, ולרגע עוצרת ומנסה לבדוק מאיפה מגיעה התשובה הזו שקיבלתי, השיח מראש הופך להיות פתוח יותר, גם אם בסוף התשובה שאקבל עדיין תישאר “לא”.
יש פה אלמנטים נוספים שמשפיעים כמובן אבל הכוונה היא שיש לנו יכולת מהצד שלנו, לבחור לעשות את הדברים אחרת, ולעיתים הם יעשו שינוי ענקי, גם אצל הצד השני.
- בחירה –
צורת ההתנהלות שלנו, מהצד שלנו, היא תמיד נתונה לבחירה שלנו.
בין אם נחליט לעשות שטויות כשנחזור לשולחן, להתקפל ולרדת מהעץ או לחלופין לבחור בשיח ותקשורת מקרבת, זה הכל קשור להתכווננות שלנו שקשורה לאותה סיטואציה מדוברת.
זה ממש בסדר לבחור לא להתמודד וזה גם ממש בסדר לא לעשות שינויים, אבל כן חשוב לקחת אחריות על הבחירה שלנו, בדרך.
- אמונה –
אין דבר העומד בפני האמונה, שיהיה בסדר.
כשאנחנו מאמינות במשהו, אנחנו מגיעות פתוחות להתקדם לעברו. אמנם לא תמיד התוצאות יהיו אלו ששאפנו אליהן, אבל מה שבטוח – שנרגיש שעשינו מה שאפשר, כדי לשפר את מה שרצינו.
אז איך זוגיות / הורות קשורה לפוקר ולמצבים מנטליים מסביב לשולחן?
אני מתבוננת ביני ובין עצמי וכותבת על הקשר בין הפוקר לחיים הרבה לאחרונה ולגמרי מזהה את כל סוגי ההתנהלות שלי, בחיים האישיים והמקצועיים מסביב לשולחן.
החוכמה היא לקחת את הכלים האלו וללמוד מהם.
החוכמה היא להסתכל עמוק בעיניים על האזורים האלו אצלנו ולהתמודד עם השינויים שנרצה לעשות בכל תחומי החיים שלנו.
לא סתם אנחנו כל הזמן אומרות בליידיס – פוקר זה החיים.
כי זו האמת.
ומה אתך?
כשאת מקבלת תשובה שונה ממה שציפית, איך את מגיבה?
