לפני כחודשיים, יצאתי עם משלחת הנשים הראשונה מטעם ליידיס לאליפות ישראל בפוקר שהתקיימה בורנה שבבולגריה. זו היתה התחרות הראשונה שלי מחוץ לליידיס (עד אז שיחקתי פוקר רק בטורנירים הפנימיים של בית הספר). במסגרת ההכנה לטורניר עברתי קורס טורנירים מיוחד, שיחות מנטליות עם גיא וניב (בעלי בית הספר) והרבה חשיבה עם עצמי מה האסטרטגיה שאני מגיעה איתה למשחק.

אני משחקת כמעט שנתיים אך עבור מומחים בפוקר, הניסיון שלי נחשב מאוד בוסרי, במיוחד מאחר ואני משחקת רק פעם בשבוע ומדי פעם בטורנירים פנימיים. כמות שעות המשחק שלי היא ממש לא גבוהה כדי להתמקצע בתחום – בשלב המדובר כמובן.

התכנון האסטרטגי המקדים שלי היה מאוד פשוט –  אני באה ממוקדת ומפוקסת לעשות את מה שלמדתי עד אותו השלב.

בנוסף, החלטתי שבשלב הזה עדיף שלא אדע מיהם השחקנים סביבי, כי במקרה הזה הידע מהווה חסם מנטלי שיכול להפריע לי להתרכז, במיוחד בגלל שישבתי מול שחקנים מקצועיים או חובבנים מאוד ותיקים, חלקם אלופי ישראל בעצמם.

הגדרתי מול עצמי שאני לא באה להתחבב או ליצור קשרים חברתיים (יהיה לזה זמן בהמשך 😉 ), אלא נטו באה להיות עם עצמי, להבין מה קורה סביבי וללמוד את המשחק כך שאוכל להתקדם בו עוד שלב.

ביום הראשון שיחקתי  פוקר במשך כ-12 שעות ברצף (עם הפסקות קטנות באמצע) ושמרתי על כל האסטרטגיה הזו לכל אורך כל שעות המשחק שלי.

למדתי בשעות האלו המון – את התאוריה המתחברת לפרקטיקה, את סוגי השחקנים והתדמיות שלהם, את ההבנה איך אני נתפסת על השולחן, מתי אני עושה טעות בתדמית ובמשחק שלי, ומתי אני יכולה לנצל את מה שחושבים עליי באותו פרק זמן.

לא שיחקתי הרבה ידיים – אבל בחרתי באילו ידיים לשחק ואיך, מה שאפשר לי לעבור ליום השני (הישג בפני עצמו, שאפילו לא היה בסקופ המטרות שלי), כל מה שחשבתי עליו לפני המשחק עצמו הוא רק לא להיות מודחת ראשונה.

ביום השני שיחקתי במשך 8 שעות, בדיוק באותו ווייב, באותו פוקוס ומיקוד, באותה אסטרטגיה, עם שינוי אחד –  אמרתי לעצמי שאני מגיעה לשלב הבאבל, שלב הפרסים בטורניר.

המתח כבר מורגש בגוף, בהרבה יותר מהיום הראשון – רמת הלחץ עולה מאוד (כמות השחקנים קטנה יותר, כמעט אין נשים סביב השולחנות,  פתאום הדבר הזה מרגיש אפילו יותר אמיתי),

וכך באותה אסטרטגיית משחק – הצלחתי להגיע לשלב הפרסים (טרפת, לא? 70 מקומות אחרונים בטורניר מתוך כ 630 כניסות).  ממשיכה לשחק, מגיעה כבר לכיוון האירוע המרכזי של הטורניר (זה לוקח כמה שעות, כן?) ויוצאת להפסקה.

פה הסיפור שלי מתחיל.

ההפסקה הזו, היא מה שגרמה לי לשנות את סגנון המשחק שלי, מה שהוביל בסופו של דבר, להדחה מהטורניר במקום 31 (יש לי רק מילה אחת להגיד על זה, ככל שההישג הזה מדהים, שיט!).

לפני שאספר מה שקרה בהפסקה הזו, יש פרט אחד שלא שיתפתי בו והוא שלכל אורך הטורניר, מאחר והייתי ברמת מיקוד מאוד גבוהה, לא נעזרתי בגיא וניב (המנטורים והמורים שלי) בכלל. כלומר, כל מה שעשיתי בהפסקות הוא להתאוורר, להגיד להם ש”הכל בשליטה” ולחזור לשחק.

מה שהשתנה בהפסקה הזו היה שהחלטתי לשאול את גיא שאלה –

“תגיד, גיא. בשלב הזה של הטורניר, מה אני עושה אם אני מקבלת זוג בינוני? איך אני משחקת איתם, אם בכלל?”

התשובה של גיא היתה הגיונית – “כן – משחקת איתם, אבל כמובן לא לשכוח שזה תלוי גם בשאר הדברים שלמדנו בשיעורים”.

חוזרת לשולחן, והיד הראשונה שאני מקבלת – זוג 8.

נבואה שמגשימה את עצמה, או לא???

מה אני עושה? משחקת כמובן, הרי לגיטימי לשחק איתן בשלב זה, נכון?  אז זהו, שלא….

✶

אתם יודעים מה קורה כשמפסידים יד כל כך משמעותית בטורניר כזה?

חולמים עליה בלילה (אמיתי!).

מאחר והייתי כולי ממוקדת בשיחה שלי עם גיא, הדבר היחידי ששכחתי היה להסתכל ולבחון מה קורה על השולחן וזה מה שהוביל אותי להפסד הזה בטורניר וזה מה שכואב (עדיין).

לא משנה המקום שהגעתי אליו (ואני גאה בעצמי מאוד!), לא משנה דרך המשחק שלי (שהיתה לא רעה בכלל, ועוד יותר לטורניר ראשון ועוד במעמד הזה), מה שאני זוכרת (מעבר לחוויה כמובן), זה את העובדה שברגע היחידי שאיבדתי פוקוס במשחק – הפסדתי.

✶

אז כן, הפסדתי.

העולם לא עצר וגם לא התרחשה טרגדיה גדולה.

המקום התחרותי שלי (וגם קצת האגו) מעסיק את עצמו בעניין הזה, אבל יותר מהמקום של הפוטנציאל להמשכיות שלו וההבנה שיכולתי להגיע גם עד הסוף, לשולחן הגמר ואולי מעבר.

מה שיותר חשוב לי הוא להעביר את המסר וגישת ההכנה שלי לטורניר שאולי תעזור לכם להיערך טוב יותר לאחד האתגרים הבאים שתתכוננו אליהם , ברמה האישית או העסקית.

ההכנה המקדימה שלי כללה את הפעולות הבאות :

1. גיבוש מטרות ברורות, בהתאם לשלבים שעומדים לפניי.
2. גיבוש אסטרטגיה להשגת כל אחת מהמטרות המדוברות (לכל מטרה יכולה להיות אסטרטגיה שונה).
3. הבנה עמוקה של מה שאני זקוקה לו מעצמי ומהסביבה, כדי להשיג את המטרות האלו.
4. יצירת התנאים להגשמת הצרכים שלי.

אמנם התוצאה הזו יכלה להתרחש גם בנסיבות אחרות, כלומר, גם אם לא הייתי מקבלת את ההחלטה הזו, אבל לגמרי חוויתי את מודל ההצלחה שלי כאשר כל הפעולות האלו עבדו יחד וזו גם הדרך שאני ניגשת לטורנירים אחרים מאז.

מעבר להכנה, יש גם את ההתמודדות אחרי.

זוכרים שכתבתי שרק שחקן פוקר יבין מה קורה אחרי שמפסידים “יד” משמעותית במשחק.

אז באמת לא ישנים בלילה.. ימים רבים….אבל אחת הדרכים שלמדתי שעוזרת לי להתמודד, כוללת פידבק מיידי אחרי הטורניר.

מה אני עושה? 

לפני הכל, אחרי כל טורניר או משחק חשוב, אני כותבת לעצמי מסקנות – מה עשיתי טוב, איך הרגשתי, ממה לא הייתי מרוצה. אני משתדלת לזכור פרטים תוך כדי המשחק עצמו, כאלו שמעניין אותי לחקור, או שיעזרו לי להיות שחקנית טובה יותר.

אחרי שעשיתי את זה, אני תמיד מדברת עם גיא (שהוא כאמור, המנטור והמדריך שלי בפוקר), כדי להבין ממנו מה הוא חושב ומה הוא היה עושה במצבים האלו. שמתי לב שדווקא הפעולות הטכניות האלו מאוד עוזרות לי להתמודד מנטלית עם תוצאות הטורנירים והמשחקים, ללא תלוי בתוצאות שלי , כלומר, גם כששיחקתי טוב וגם כשלא.

גם בעסק שלנו, חשוב לקחת רגע ולנתח מצבים שונים. זוהי התמודדות חשובה עם השלכות של צעדים שאנחנו עושים, מהלכים נכונים או לא נכונים. בנוסף, חשוב להיעזר באנשים הנכונים המאפשרים לנו ללמוד עוד, להעמיק ולפתח נקודת מבט חדשה, שמבוססת על ידע שרכשנו. שני הדברים האלו הם כלים חשובים להתמודדות המנטלית שלנו עם ההתפתחות האישית והעסקית שלנו.

אני ממשיכה להתפתח בעולם הפוקר ולומדת כל הזמן מה אפשר לשפר ואיך נכון עבורי לפתח את יכולות המשחק שלי ודרכי ההתמודדות שלי עם התוצאות שלו ומבטיחה להמשיך לעדכן פה בכתבות בנושא.

תוכלו לקרוא עוד על חווית המסע של המשלחת בפוסטים הבאים :

• הכתבה ששודרה במהדורה המרכזית של איילה חסון בערוץ 13.
• ראיון משותף עם ניב סופר, בתכנית הבוקר של אברי גלעד , בערוץ 13.
• פוסט מסכם שלי אחרי התחרות, בעמוד הפייסבוק האישי שלי.
• פוסט של יעקב כהן, אחד מהמדריכים שליווי אותנו בתחרות, שפשוט מתאר באופן מושלם את הדרך שעברנו.

אשמח לענות על שאלות שקשורות לתחרות, לתוכן הפוסט ולכל דבר אחר. כתבו לי בתגובות.