אימון מנטלי וטיפול בהתמכרויות נתפסים ברוב המקרים כשני תחומים נפרדים: האחד שייך לעולם הביצוע והמצוינות, והשני לעולם הטיפול וההחלמה. עם זאת, מבט קרוב יותר על מקורות האימון המנטלי ועל הכלים המרכזיים שהוא משתמש בהם מגלה שניתן לזהות חלק מהם בשלב מוקדם יותר בתוך תחום הטיפול בהתמכרויות, ובמיוחד במסגרת הגישה של 12 הצעדים.

במקביל להתפתחות הזו, הולך ומתרחב בשנים האחרונות השימוש באימון מנטלי גם מחוץ להקשרים של ספורט ותחרות.
יותר ויותר תהליכים אימוניים עוסקים בזיהוי דפוסים חוזרים, בקושי בהתמדה, בהימנעות, בלחץ ובניהול דחפים.
במקביל, גם בהקשר לטיפול בהתמכרויות, הולכת ומתחזקת ההבנה שהתמכרות אינה מוגבלת רק לשימוש בחומרים ממכרים או הימורים, אלא קשורה לאופן שבו אדם מתמודד עם תחושות פנימיות כמו לחץ, פחד, חוסר ודאות או בדידות באמצעות פעולה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, שלעתים מתחילה כפתרון, אך עם הזמן הופכת לדפוס שקשה לשנות.

כאשר מסתכלים על שני התהליכים האלו יחד, מתברר שלא מדובר רק בשני תחומים שפועלים במקביל, אלא בשני מודלים שמתארים בדרכים שונות, תהליך דומה של שינוי דפוסים.
במובן הזה, חלק מהשאלות המרכזיות שנבחנות בתהליך אימון מנטלי הן:  כיצד לזהות טריגרים? כיצד לשנות תגובות אוטומטיות? כיצד להתמיד בשינוי לאורך זמן? ואלו אינן שאלות חדשות, אלו כאלו שעומדות כבר עשרות שנים כחלק מהעבודה הטיפולית בתחום ההתמכרויות.

הכתבה הזו נכתבה מתוך ניסיון מקצועי בעבודתי כמאמנת מנטלית, ומתוך לימודים נוכחיים בתחום הפסיכותרפיה בגישת 12 הצעדים במכללת טאותרפיה.
כתבה זו אינה מהווה סקירה אקדמית או המלצה טיפולית, אלא ניסיון להציע הסתכלות מקצועית-יישומית על נקודות המפגש בין שני התחומים, כפי שהן עולות מתוך הפרקטיקה המקצועית שלי, ומתוך תהליך הלמידה שלי בשנים האחרונות.

מהי התמכרות במובן הרחב של המילה?

כאשר מדברים על התמכרויות, הדימוי הראשון שעולה בדרך כלל הוא שימוש בחומרים כמון אלכוהול, סמים או תרופות. עם זאת, בתחום הטיפול בהתמכרויות, מקובלת הבנה רחבה יותר בה התמכרות אינה מוגבלת לשימוש בחומרים בלבד.
בהקשר זה מתייחסים להתמכרות כדפוס חוזר שבו אשם משתמש בפעולה מסוימת כדי להתמודד עם תחושות פנימיות כמו לחץ, פחד, בדידות או חוסר ודאות. הפעולה עשויה לספק הקלה זמנית, אך עם הזמן, היא הופכת למנגנון / דפוס קבוע שקשה מאוד להפסיק להשתמש בו, גם כאשר הוא כבר לא מיטיב עם אותו אדם שמבצע אותו.

לצד התמכרות לחומרים, מדובר על התמכרות להתנהגויות.
במצבים אלו, לא מדובר על חומר חיצוני שמייצג את ההתמכרות, אלא הפעולה עצמה שהופכת להיות המנגנון לוויסות מרכזי.
דוגמאות מייצגות להתמכרות להתנהגויות: עבודה בלי גבולות (התמכרות לעבודה  workaholic), אכילה רגשית, שימוש במסכים, קניות, הימורים, ריצוי, הימנעות.
דווקא בגלל שההתנהגויות האלו נפוצות וזוכות לעידוד חברתי, הרבה יותר קשה לזהות מתי הן הופכות מדפוס הסתגלותי (כזה שמקובל), לכזה שמצמצם את חופש הפעולה שלנו.

אחת הדרכים המקובלות לתאר את ההבדל בין השניים, בגישת 12 הצעדים, היא באמצעות הכלי של “עץ ההתמכרויות“.
ההתנהגויות עצמן הן הענפים הגלויים לעין, ומתחתיהן נמצאים גורמי עומק כמו בושה, פחד, בדידות או קושי מול אי וודאות.
ההבחנה הזו מאפשרת להתבונן בהתמכרות לא רק כשאלה מה האדם עושה?, אלא גם כשאלה של מה מפעיל אותו לעשות זאת?

הרחבת ההבנה של מושג ההתמכרות, מעבר לשימוש בחומרים בלבד, חשובה במיוחד לצורך הדיון בקשר בין טיפול בהתמכרויות לבין אימון מנטלי, מאחר והיא מציבה במרכז את העבודה עם דפוסים, ולא רק התנהגויות.

מהו אימון מנטלי וכיצד הוא נבנה מבחינה היסטורית?

אימון מנטלי מזוהה היום בעיקר עם עולם הספורט והביצועים, אבל מבחינה תאורטית הוא אינו שיטה אחת בעלת מקור יחיד.
מדובר בתחום שהתפתח בהדרגה מתוך כמה מסורות וגישות פסיכולוגיות מרכזיות, ובהן פסיכולוגיה התנהגותית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, CBT, גישות של  ויסות עצמי והפסיכולוגיה של הביצוע.

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 החלו כלים אלו להשתלב באופן שיטתי בעבודה עם ספורטאים ועם מצבי ביצוע, ובהמשך הורחבו גם להקשרים נוספים של תפקוד, התמדה ושינוי הרגלים.

לצד מקורות אלו, ניתן לזהות חלק מהמיומנויות המרכזיות שמזוהות היום עם תחום האימון המנטלי, גם בתוך הטיפול בהתמכרויות, משברי חיים ופוסט טראומה, והרבה גם במסגרת העבודה בגישת 12 הצעדים (לפי הבנתי).
דוגמאות למיומנויות חופפות בין התחומים : פיתוח מודעות לדפוסים, זיהוי טריגרים, עצירת תגובה אוטומטית, עבודה עם בושה ואשמה, בניית שגרות יומיומיות, אחריות אישית, כתיבה רפלקטיבית, קהילתיות כתומכת שינוי ועוד.
מיומנויות אלו אינן שייכות באופן בלעדי לאימון מנטלי. הרבה מהן הופיעו קודם בהקשר להחלמה, וכחלק מעבודה מתמשכת עם שינוי דפוסים והרגלים.

זו הסיבה שאפשר להגיד בזהירות מקצועית, שהאימון המנטלי לא נולד מתוך טיפול בהתמכרויות, אבל בהחלט מתקיים ביניהם אזור חפיפה משמעותי, גם ברמת השפה המקצועית וגם ברמת הכלים היישומיים. בעוד שהאימון המנטלי התפתח בעיקר מתוך עבודה עם מצבי ביצוע, והעבודה ההחלמתית מתוך עבודה עם מצוקה, שתיהן עוסקות למעשה בשינוי דפוסים לאורך זמן.

שיטת 12 הצעדים והשפעתה על עבודה עם שינוי דפוסים

אחת התרומות המשמעותיות של גישת 12 הצעדים להבנת שינוי אינה רק בעצם ההתייחסות להתמכרות, אלא באופן שבו היא מציעה להתבונן בדפוסים אנושיים. במקום להתמקד רק בשאלה כיצד להפסיק התנהגות מסוימת, הדגש עובר להבנה רחבה יותר של המנגנונים שמפעילים אותה ושל מערכת היחסים של האדם עם ההתנהגות.

זהו מעבר משמעותי: האדם אינו רק מפסיק להשתמש, אלא לומד לזהות את הדפוסים שחוזרים על עצמם סביב מצבי לחץ, חוסר ודאות, בושה או תחושת כישלון.
כך למשל, עצמאית שמוצאת את עצמה שוב ושוב עובדת עד קריסה אינה בהכרח מתמודדת רק עם קושי בניהול זמן, אלא לעיתים עם קושי לשאת חוסר ודאות כלכלית.
שחקן פוקר שמגדיל סיכונים לאחר הפסד אינו בהכרח חסר משמעת עצמית, אלא עשוי להתמודד עם קושי לשאת תחושת כישלון.

במובן הזה, גישת 12 הצעדים מציעה שפה שמבחינה בין ההתנהגות הגלויה לבין הדפוסים שמפעילים אותה. הבחנה זו אינה ייחודית לעולם ההתמכרויות בלבד, והיא עומדת גם בבסיס חלק מהעבודה המודרנית עם שינוי דפוסים במסגרת אימון מנטלי.

נקודת החיבור בין אימון מנטלי לבין טיפול בהתמכרויות

אחת מנקודות המפגש המרכזיות בין אימון מנטלי לבין טיפול בהתמכרויות היא היכולת להבחין בין דחף לבין פעולה. בטיפול בהתמכרויות מדובר בתנאי בסיס להחלמה, ובאימון מנטלי, בתנאי בסיס לפעולה יציבה במצבי לחץ וחוסר ודאות.
בשני המקרים, העבודה מתמקדת ביצירת מרווח קטן בין תגובה אוטומטית לבין בחירה מודעת בפעולה.

ההבדל בין שינוי ביצועי לבין שינוי החלמתי

למרות נקודות הדמיון הרבות בין אימון מנטלי לבין טיפול בהתמכרויות, חשוב להבחין בין מוקדי העבודה של שני סוגי התהליכים.
אימון מנטלי מתמקד לרוב שיפור היכולות לפעול בתוך מצבי לחץ, חוסר וודאות או הימנעות.
העבודה מכוונת לחיזוק יכולת הבחירה והתמדה במצבי ביצוע.

 לעומת זאת, עבודה החלמתית מתמקדת לעיתים קרובות בשינוי מערכת היחסים של האדם עם עצמו ועם הדפוסים שמפעילים אותו.
במקום לשאול רק איך לפעול למרות הפחד, היא מבקשת להבין מה הופך את הפחד לקשה כל כך לשאת מלכתחילה.

כהמחשה: בתהליך אימוני, ניתן לעבוד על היכולת לפעול גם כאשר עולה הימנעות.
בתהליך החלמתי, אותה ההימנעות עשויה להפוך לנושא העבודה המרכזי.
ההבדל בין שני הכיוונים אינו הבדל בין גישות מנוגדות, אלא בין מוקדי התבוננות שונים בתוך אותו תהליך של שינוי.
כאשר הם משתלבים יחד, מתאפשרת עבודה שמחזקת גם את היכולת לפעול וגם את היכולת להבין את הדפוסים שמפעילים את הפעולה.

ההבחנה בין שינוי ביצועי לבין שינוי החלמתי לא נשארת ברמה התאורטית. היא מופיעה שוב ושוב במצבים יומיומיים, הנה כמה דוגמאות שיכולות להמחיש את ההבדל:

• עצמאית שמתקשה להוציא תוכן למרות שיש לה ידע מקצועי רב יכולה לעבוד בתהליך אימוני על בניית הרגלי עבודה, תכנון שבועי והפחתת הימנעות. לצד זה, לפעמים מתברר שהתוכן עצמו חושף אותה לשיפוט, לביקורת או לחוויה ישנה של חוסר ערך.
• שחקן פוקר שמתקשה להפסיק לשחק אחרי הפסד יכול לעבוד במסגרת אימון מנטלי על גבולות משחק ועל קבלת החלטות יציבה יותר. ובמקביל, לעיתים מתגלה שההפסד מפעיל חוויה עמוקה יותר של כישלון שלא קשורה רק למשחק עצמו.
• גם אדם שעובד בלי הפסקה אבל מרגיש תקוע יכול להיעזר בעבודה אימונית כדי לעשות סדר בעדיפויות ולבנות מבנה פעולה ברור יותר. ובאותה נשימה, לפעמים מתברר שהעבודה עצמה משמשת דרך להתמודד עם מתח, לחץ או חוסר ודאות.

כשמבינים מה קורה בפועל וגם מה מפעיל את זה מבפנים, אפשר לעבוד אחרת על שינוי.

למה החיבור בין התחומים משמעותי במיוחד עבור עצמאיות?

החיבור בין עבודה אימונית לבין הסתכלות החלמתית משמעותי במיוחד אצל עצמאיות, משום שחיי העצמאות העסקית כוללים חיכוך מתמשך עם אי-ודאות.
בעצמאות אין מסגרת חיצונית יציבה, אין מדדי הצלחה קבועים, ולעיתים גם אין גבול ברור בין עבודה לחיים האישיים. בתוך תנאים כאלה, לא תמיד קל להבחין מתי מדובר בהתנהלות עסקית לגיטימית ומתי בדפוס הישרדותי שמתחיל לנהל את ההתנהלות.

עבודה ללא גבולות יכולה להיראות כמו מחויבות גבוהה לעסק, ריצוי לקוחות יכול להיראות כמו שירותיות, ודחיינות או עומס יתר יכולים להיתפס כחלק טבעי מתקופות של לחץ. אבל לעיתים מדובר גם בדרכים להתמודד עם חוסר ודאות, פחד מטעות או צורך בשליטה.

היכולת להבחין בין שתי הרמות האלה, בין פעולה מקצועית לבין מנגנון ויסות, היא כבר צעד משמעותי בתוך תהליך שינוי.

ההתפתחות המקצועית שלי והמפגש בין שני התחומים

בשנים האחרונות העבודה שלי בתחום האימון המנטלי, במיוחד עם עצמאיות ועם שחקני פוקר, הביאה אותי שוב ושוב למפגש עם דפוסים שלא ניתן להסביר רק דרך שיפור ביצוע.הם דרשו הבנה עמוקה יותר של מנגנוני תגובה, של בושה, של שליטה ושל הימנעות.
הלמידה שלי כיום במסגרת פסיכותרפיה בשיטת 12 הצעדים מאפשרת לי לראות בצורה ברורה יותר את הקשר בין עבודה מנטלית לבין תהליכי החלמה.
לא מדובר בשני מסלולים נפרדים, אלא בשתי שפות שמתארות תהליך דומה מזוויות שונות.
במובן הזה, העבודה האימונית אינה מוחלפת, אלא מקבלת עומק נוסף וזו חלק מהסיבה שאני כותבת את הכתבה הזו היום, כדי לייצר את החיבור המתבקש בין 2 התחומים.

חשוב לומר בצורה ברורה: אימון מנטלי אינו טיפול בהתמכרות, אבל הוא יכול להיות מרכיב משמעותי בתוך תהליך שינוי.
במיוחד כאשר הוא משולב עם: עבודה קבוצתית, תהליך טיפולי, קהילת החלמה או תכנית 12 הצעדים (שאני מאוד ממליצה עליה).
השילוב הזה מאפשר שינוי שהוא גם מעשי וגם פנימי.

לסיכום: שני מודלים שמדברים על אותה תנועה אנושית
גם האימון המנטלי וגם העבודה ההחלמתית עוסקים בשאלה דומה: איך אדם לומד לחיות אחרת עם מה שמפעיל אותו?
האחד הגיע מעולם הביצוע והשני מעולם ההתמודדות, אך שניהם נשענים על אותה הנחה בסיסית: שינוי אינו מתחיל בשליטה אלא מתחיל במודעות.

🌸🌸🌸🌸

אם הנושא של שינוי דפוסים רלוונטי לך, אפשר להמשיך לקרוא כאן:

• כתבת בלוג “לעשות כמיטב יכולתי – למה לפעמים זה לא מספיק? 
• בלוג בנושא התמכרויות 
• אתגר 30 ימים במייל, לשינוי הרגלים 
• מידע על תהליך אימון מנטלי אישי 
• מידע על כל פתרונות האימון המנטלי לספורטאים ושחקני פוקר