לפני כמה ימים יובל אברמוביץ, שהוא שם דבר בעולמות הכתיבה, היצירה, השיווק והעשייה, שאל בעמוד הפייסבוק שלו שאלה:
“איך אתם מצליחים להגביל את עצמכם מלגלול ולגלול ולגלול ברשתות ולהיות בטלפון שעות ארוכות? ואולי אתם לא מצליחים…”
אפשר לקרוא את הפוסט המקורי של יובל כאן.

עניתי לו בתגובות : “אני נכנסת מראש לגלילה מודעת, כך שאין לי בעיה להפסיק בכל רגע שמחליטה”.
חברה שלי הגיבה לי בצחוק, שזה מושג שעוד ילמדו עליו באקדמיה, “גלילה מודעת”, על משקל ריקוד מודע.
צחקתי, אבל האמת היא שהמשפט הזה נשאר איתי, כי ככל שחשבתי עליו יותר, הבנתי שיש בו משהו הרבה יותר עמוק מתגובה מצחיקה בפייסבוק.

גלילה מודעת נשמעת כמו מושג קליל, אבל בעיניי היא קשורה לאחת השאלות הכי רלוונטיות לחיים שלנו היום :
האם אנחנו משתמשות בטלפון וברשתות החברתיות מתוך בחירה, או שהשימוש הזה בעצם מנהל אותנו בלי שאנחנו שמות לב לזה בכלל?
זו לא שאלה שנועדה להבהיל, להאשים או להפוך כל גלילה להתמכרות, להיפך.
בעיניי, השאלה הזו נועדה להחזיר לנו רגע של כנות, ובעיקר לאפשר לנו רגע של בחירה.

גלילה היא לא הבעיה, האוטומט הוא הבעיה.

חשוב לי להתחיל בזה: אני לא נגד טלפונים, לא נגד רשתות חברתיות ולא נגד גלילה במרחבי הרשת.
הרשתות הן חלק מהחיים שלנו, ובמקרים רבים הן גם כלי עבודה, כלי שיווקי, מקור ללמידה, השראה, חיבור, קהילה ופרנסה.
עבור עצמאיות במיוחד, הטלפון הוא לא רק מקום של הסחת דעת, אלא גם המקום שבו אנחנו כותבות, מגיבות, משווקות, יוצרות קשרים, לומדות מה קורה בשוק, מקבלות רעיונות וגם מוכרות את השירותים שלנו.

הבעיה מתחילה, לא מהשימוש בפועל בטלפון, אלא ברגע שבו השימוש הופך להיות אוטומטי.
כשאנחנו פותחות את האפליקציה בלי לשים לב, כשאנחנו נכנסות “רק לרגע” ויוצאות אחרי שעה, כשאנחנו מחפשות מנוחה ויוצאות מותשות, כשאנחנו נכנסות כדי להתעדכן ויוצאות בהשוואתיות, חוסר שקט או תחושה שלא עשינו כלום ממה שהתכוונו לעשות מלכתחילה.

במובן הזה, גלילה מודעת היא לא בהכרח הפסקה של הגלילה, אלא שינוי במערכת היחסים איתה.
במקום להילחם בטלפון, למחוק אפליקציות, לעשות צום דיגיטלי, לכעוס על עצמנו או להבטיח  שממחר זה ייראה אחרת, אפשר להתחיל משאלה אחת הרבה יותר פשוטה:
“מה קורה לי רגע לפני שאני מושיטה את היד לטלפון?”

מה אני באמת מחפשת כשאני גוללת?

כשאנחנו גוללות, אנחנו כמעט אף פעם לא עושות “סתם” פעולה, גם אם מבחוץ זה נראה כמו משהו פשוט, אולי בזבוז זמן או סתם הרגל מעכב.
מבפנים בדרך כלל יש צורך כלשהו שמחפש מענה.
לפעמים אנחנו מחפשות מנוחה, לפעמים השראה, חיבור, מידע. לפעמים אנחנו פשוט צריכות רגע לא להיות בתוך העסק או הבית, לפעמים אפילו בא לנו לברוח מהגוף או מהמחשבות שלנו, מהאי נוחות שאנחנו מרגישות.

פה מתחיל החיבור לעולם ההתמכרויות ההתנהגותיות.
ורגע, לא להילחץ… חשוב לי להגיד : לא כל מי שגוללת הרבה היא מכורה, ממש לא, אבל חלק מאתנו כן, וחשוב לזהות את זה.

אחד הדברים שמעניינים ממש בעולם ההתמכרויות, הוא לא רק החומר או הפעולה עצמה, אלא הדפוס.
מה הפעולה נותנת לנו? ממה היא עוזרת לנו להימנע? מה המחיר שאנחנו משלמות עליה לאורך זמן?

בכתבה שלי על הקשר בין אימון מנטלי לטיפול בהתמכרויות, כתבתי על נקודות המפגש בין שינוי ביצועי לבין שינוי החלמתי, ועל העבודה עם דפוסים כחלק מתהליכי שינוי. גלילה בטלפון יכולה להיות דוגמה יומיומיות לדפוס כזה. פעולה קטנה, זמינה ולגיטימית, שיכולה להיות תמימה לגמרי, אבל יכולה גם להפוך למנגנון של אי ויסות, בריחה, דחיינות או הרגעה רגעית.
השאלה היא לא האם גלילה היא טובה או רעה, אלא האם אני יודעת מה היא עושה לי עכשיו?

בין בחירה לדחף

יש הבדל גדול בין להיכנס לרשתות החברתיות כי החלטתי להיכנס, לבין לגלות שאני כבר שם.
יש הבדל בין לפתוח את פייסבוק כדי לבדוק משהו, להגיב ללקוחות או לקחת הפסקה קצרה, לבין למצוא את עצמי עוברת בין פייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ, מיילים וחדשות בלי שבאמת בחרתי באף אחת מהפעולות האלה.
זה ההבדל בין בחירה לבין דחף.
הבחירה בדרך כלל מרגישה יותר שקטה, ויש בה נוכחות.
הדחף, לעומת זאת, מרגיש הרבה פעמים כמו תנועה מהירה שמקדימה את המודעות אליה. היד כבר פתחה את הטלפון לפני שהספקתי לשאול את עצמי למה, לפני שהבנתי שאני עייפה, לחוצה, נמנעת ממשהו או מחפשת רגע של הקלה.

כאן בעיניי נכנסת הגלילה המודעת, לא כעוד כלי לשליטה עצמית, אלא ככלי לזיהוי.
רגע קטן שבו אני שואלת את עצמי : האם אני נכנסת עכשיו מתוך בחירה, או שאני נמשכת לשם מתוך אוטומט?
כי בסוף, אפשר להגביל, לחסום, למחוק אפליקציות ולמדוד זמן מסך ואפילו להתנסות בצום דיגיטלי, ולפעמים זה באמת עוזר.
אבל אם אני לא מבינה מה הגלילה מווסתת עבורי, או ממה היא עוזרת לי להימנע, יכול להיות שאמצא דרך אחרת להתנתק, או שאחזור להרגל האוטומטי ברגע שההגבלה תסתיים.
לכן, גלילה מודעת לא מתחילה בשאלה “איך אני מפסיקה?” אלא בשאלה “מה אני מנסה לא להרגיש, לא לעשות או לא לפגוש ברגע הזה?”.
אלו כבר שאלות פחות של משמעת, ויותר של מודעות עצמית, ניהול עצמי ובחירה.

בהקשר הזה, אני חושבת גם על הכתבה שלי “הרגע שבו החוזקה שלי הפכה לבריחה“, שבה כתבתי על מצב שבו משהו שנראה מבחוץ כמו חוזקה, עשייה או תפקוד, יכול להפוך מבפנים למקום של בריחה.
בעיניי, זה נכון גם כאן. לפעמים אנחנו קוראות לזה “להתעדכן” / “לקבל השראה” / “רק לנוח לכמה דקות”, אבל בפועל אנחנו כבר לא באמת שם מבחירה.
לפעמים אנחנו שם כי משהו בנו מתקשה לפגוש את הרגע הנוכחי.

מכאן, אפשר להסתכל על גלילה מודעת גם דרך העיניים של שינוי הרגלים, כי בסוף, גלילה היא לא רק פעולה רגעית; היא הרגל שחוזר על עצמו, הרבה פעמים סביב אותם מצבים פנימיים: עייפות, עומס, שעמום, דחיינות, הצפה או צורך רגעי בהקלה.
לכן, בעיניי, העבודה היא לא רק להפסיק לגלול, אלא ללמוד לזהות את שרשרת הפעולות שלנו : מה הפעיל אותי, איך פירשתי את הרגע, מה הרגשתי, איזו פעולה בחרתי ומה קיבלתי ממנה. דומה מאוד למודל אפר”ת (אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), רק בתוך ההקשר של הרגלים דיגיטליים.

כמה שאלות פשוטות לפני הגלילה הבאה

כדי להפוך גלילה אוטומטית לגלילה מודעת, לא חייבות להתחיל ממהפכה גדולה, והנה כמה דוגמאות שיהיה לך קל להתחבר אליהן:
לפני שאני פותחת את הטלפון, אני יכולה לשאול את עצמי: “מה אני מחפשת עכשיו ברשתות החברתיות? “האם יש סיבה כלשהי שאני פותחת אותו עכשיו?”.
שאלות ההמשך יכולות להיות: “האם אני מודעת למה הרגשתי לפני שפתחתי את האפליקציה?”, “האם אני מרגישה שהגלילה הזו מחזירה אותי לעצמי, או מרחיקה אותי ממנה?”.

שימי לב, אלו שאלות פשוטות, אבל לא תמיד קל לענות עליהן, כי לפעמים התשובה תהיה לא נוחה.
לפעמים נגלה שאנחנו לא באמת צריכות את הטלפון, אלא מחפשות מנוחה.
לפעמים אנחנו לא מחפשות את הרעש של התוכן, אלא שקט.
לפעמים לא בא לנו באמת להגיב עכשיו על פוסטים, אלא בא לנו שיראו אותנו.
זה בדיוק המקום שבו הגלילה המודעת מתחילה להיות כלי עבורך.

לא להילחם בטלפון, אלא להחזיר את הבחירה

אני לא חושבת שהמטרה שלנו צריכה להיות להילחם בטלפון ואני גם לא רוצה שתרגישי אשמה על הגלילה שלך.
בכללי, אני לא חושבת ששינויים שאנחנו עושות, אמורים להיות דרמטיים במהות שלהם, אלא המטרה היא ליצור שינוי עומק שמאפשר לנו לבחור ולשים לב להתנהלות שלנו.
נוכל ללמוד מתי אנחנו משתמשות בטלפון ככלי, ומתי הוא הופך למקום בו אני הולכת לאיבוד.
נוכל ללמוד מתי הרשתות החברתיות מחברות אותי למשהו (לקבוצה, לעשייה) ומתי הן מרחיקות אותי.
נוכל לשים לב מתי אנחנו באמת נחות, ומתי אנחנו מרדימות משהו בתוכנו.

גלילה מודעת היא ניסיון לפגוש את הדפוס בעיניים פקוחות, ולשאול מה אפשר לעשות אחרת, אפילו בצעד הכי קטן שיש?

ונחזור להודעה ולתשובה של חברתי המהממת:

אולי יום אחד ילמדו באקדמה קורס בשם “גלילה מודעת”, אבל עד אז, אפשר להתחיל לתרגל אותה בחיים עצמם.
לא דרך הכרזות דרמטיות, לא דרך מחיקת כל האפליקציות ולא דרך הבטחה חיצונית שברוב המקרים נכשלת לצערנו.
פשוט דרך רגע אחד קטן לפני שהיד נשלחת לטלפון, הרגע הזה בו אני שואלת את עצמי “האם בחרתי להיכנס או נגררתי לזה?”.
ואם בחרתי?  אז מהמם! תגללי, תקראי, תצחקי, תלמדי, תקבלי השראה.
אבל אם לא… אולי זה רגע טוב לעצור ולבדוק מה את באמת צריכה עכשיו ❤️.

***

לכתבות נוספות בקטגוריית ההתמכרות לחצו פה